כפי שהבטיחה לסתיו בפגישתן לפני שישה ימים, פתחה אסנת את המעטפה שקיבלה ממנה - בערב שלפני פגישתן השבועית. שלל הדימויים שהיו על דף A4 רגיל שמסרה לה סטודנטית לאמנות בת 24 משכו את תשומת ליבה. בית פרטי מפואר שבכניסתו עומדת אישה בשנות השלושים לחייה כשבידיה תינוק שלא נראה בן יותר ממספר שבועות ואשר מסתכלת לאי שם ועל פניה לא מובחנת הבעת פנים כלשהי - נראה לה כביטוי לרגש מוסתר שאותו לא ידעה לפענח. היה ברור לאסנת שסתיו מסרה לה את הציור על מנת שהיא מצידה תנתח אותו ותחל את הפגישה הבאה בשיחה עליו. סתיו, כך ידעה, לא תהיה זו שתחל בדיון על היצירה, ועליה מונחת מלאכת הפענוח. במשך כשעה וחצי ניסתה לפרש כל פרט קטן שתפסו עיניה בשעה שהייתה יותר קרובה ללילה מאשר לתחילת הערב.
כשיצא בן זוגה מהמקלחת ואמר שהוא הולך למיטה, והיה רוצה שהיא תיכנס לתוכה יחד איתו, הבינה שהיום היא כבר לא תבין את מה שהציירת ביקשה ממנה. מכיוון שהפגישה עם סתיו הייתה ראשונה ליום מפרך, גמרה אסנת בליבה להקדים בהגעה לחדר טיפולים ולנסות למצוא בציור את אשר נסתר מעיניה במשך הערב. וכך עשתה. בהגיעה לעבודה, הכינה לעצמה כוס נס ופתחה שוב את המעטפה בה נמצא הסוד הגדול של המטופלת הצעירה שלה, סוד שעם גילויו יפתח צוהר לעולמה הפנימי של הצעירה, עולם שדרכו ניתן יהיה להתקדם בקצב הטיפול בצורה משמעותית בהרבה מקצב ההתקדמות הנוכחי. היא ראתה בשולי הדף, באותו מקום אליו הביטו עיניה של האם הצעירה עם התינוק ביד, מצוירים בקטן ילדה קטנה שוכבת על הדשא הביתי כשמעליה גבר ובידו מקל.
לשווא ניסתה במשך כחצי שעה להשיג את סתיו בטלפון, רק כשהתקשרה לבית הוריה היא הבינה שהפגישה הנוכחית לא תתקיים וכך גם הפגישות הבאות.
רשומות
