29.4.10

אבי העורקים

מבוהל מכך שבנו יזניח את כל חלומותיו ושאיפותיו ויבלע בתוך עולם בדיוני, המשיך האב בניסיונותיו לגמול את בנו מהתמכרותו, והפעם אף ביתר שאת. השכנועים הפכו לגערות, ומאוחר יותר אף לאיומים. ההורה המתוסכל ראה בהמשך הקריאה של בנו היחיד מאבק אישי נגדו, ואיים להעיף את הילד, שאותו חינך במשך שנים להישגיות ולתועלתיות, מהבית. טען בפניו שסופרים אינם נחוצים בביתו, ואם ברצונו להתעסק בעולם הדמיון והבדיון שיחפש לעצמו מקום אחר לתעסוקה זו.

-          " שום דבר טוב לא יוצא מהספרות. אבל אם אתה רוצה ומתעקש לראות מה יוצא מהספרים שלך, קח! קרא את אלה!"

שמואל זרק בפניו את "דון קישוט" ואת "מאדאם בובארי"-שניים  מהרומאנים של אימו שנשמרו אצלו, ונכנס בסערה לחדרו של יותם. זה שמונה חודשים שלא נכנס לחדר הזה, פעם אחרונה שביקר בו היה בשלושים. חודש אחרי ששלושה גברים באו בשש או שש וחצי בערב והודיעו לגילה שהייתה תאונה, פליטת כדור לא מכוונת. "הכדור פגע בלב" אמר הגבר היחיד שדיבר איתה, "יותר נכון באבי העורקים". היא לא הצליחה לחשוב, היא הציעה להם לשתות משהו חם, בכל זאת יש סערה די רצינית בחוץ. בעלה אוטוטו אמור לחזור, הוא מבין בדברים האלו יותר טוב ממנה, היא רק עקרת בית. אומנם הייתה עורכת דין די מצליחה עד לפני שלושים חודשים, אך כשיש לוחם בבית לא באמת אפשר לעבוד, כי אחרת מי תדאג לו. ויש לה עוד צעיר בבית שגם הוא צריך להתגייס, ומי יודע, אולי עוד ארבע שנים, אחרי ששניהם כבר יהיו בחוץ אפשר יהיה לחזור ולעסוק בדיני קניין רוחני.

כששמואל שמע על אבי העורקים, הוא דרש מהגברים לעזוב. הוא הצביע על שלושת הפלאפלים שהיו מונחים  על כל אחת מהכתפיים התכולות והבטוחות כבא לומר להם שעשרים וארבע שנות שירות בצה"ל לימדו אותו להתמודד גם עם הסיטואציות מסוג זה.

הוא אמר לגילה שלא תדאג, הוא יטפל בהכול. הטיל עליה  רק להודיע לדורי, כשהאחרון יחזור מהקורס שלו, ונכנס לאמבטיה. הוא סמך עליה שתדע להסביר לו, ועליו שידע לקבל את המצב החדש שנוצר. שמואל לא הבין איך לעורקים יכול להיות אב. אבות יש רק לבנים. האם כשאין בנים, משמע גם שאין אבות? ומה קורה כשחצי מהבנים אינם, אז מה נשאר מהאבות – חצאי אבות? או שאולי חצי האב שהיה שייך לבן שערק, צריך לעבור עכשיו לבן שנשאר? הוא שכח מה זה להיות אב שלם לבן אחד. זה שבע עשרה שנה לא היה כזה, וגם כשהיה זה ארך רק במשך כשלוש שנים עד שנולד דורי. המחשבות על המצב החדש עייפו אותו, והוא נרדם בתוך המים, עירום כביום היוולדו, לא לפני שהחליט להודיע לרשויות הצבא שלמרות הכל  בסוף חודש יולי לא יהיה בן ממשפחת קארו  שישרת בצבא.   


23.4.10

פרדוקסים

מישהו אמר לי לא מזמן שאני מלא בפרדוקסים. אומר אימרה וניגודה, עושה מעשה ומיד סותר אותו. האמת זה נכון, אני באמת מלא בהם. זה למעלה משנתיים אני מחפש כל דרך אפשרית לפנות אלייך, אך ללא תוצאות. כן, נכון, יש בי מן הפחד מכישלון- זה מפחיד לשמוע לא, במיוחד מאדם יקר. אך הפחד היותר גדול הוא פחד מההצלחה. מה יקרה אם תאמרי כן? לאן הולכים הלאה? התגשמות החלומות היא סיוט לא פחות גדול מכישלון, אחריה לא נותר דבר. אולם זה לא הכל, יש עוד סיבה, ואולי היא דווקא זו המובילה לשני הפחדים שציינתי, והיא שאת כמוני. טוב, לא בדיוק כמוני, בכל זאת יש בינינו פערים לא קטנים, הדומה הוא הפרדוקסליות שלך ושלי.
בכל התקופה מאז היום ההוא, אני מחפש אותך, את החלק בך שיבהיר למה אני אמור לצפות, אם שווה לצפות בכלל. אותו משהו שנמצא בין השתיקה שלך לבין החיוך. את הדבר הקטן שהוא - הוא האמת. גם כאן התוצאות אין. הבעיה היא שה"אין" הזה הוא הדבר היחיד שקבוע בינינו מאותו ערב סגריר של סוף, ואולי הוא בעצם הפתרון לחיפושים שלי, אולי באמת מה שישנו הוא מה שיהיה. מה שמפריע הוא שאני לא יודע איך אני מרגיש עם זה או האם אני מרגיש בכלל משהו, כאמור מלא פרדוקסים.