החלונות הגבוהים

יושב ברכבת, על כיסא בודד בסוף הקרון השלישי, מחפש אחר פנים מוכרים שיזכירו את החלונות הגבוהים אליהם הגעתי במסע הקודם אך נעניתי כי עליי להמתין מחוץ לחדר ישיבות. בוחן כל זוג עיניים חומות שמא הם הישיבו את היום בו הצצתי דרך חור המנעול של אותם חלונות אליהם מובן כי אשוב שוב ושוב עד שיקבלו אותי או יסלקו.

כוחות

הוא כבר לא יזכיר לה שכל אשר רצה זה ללמוד להכיר אנשים חדשים, גם יחסים עם הוריו לא יעלו עוד על השולחן. במשך שנתיים, רק פעם אחת פתח את ליבו, וגם אז הרגיש שהיא נפגעה. האמת שזה היה די בצדק, גם הפתיחה וגם העלבון. בתוכו האמין שהוא מדבר בעיקר אל עצמו, והיא חשבה שאינו משתף עמה פעולה. שניהם צדקו. כשדיברה היא על קשר, שמעה מצידו נאום על יחסי כוחות. כשניסתה לחדור פנימה, הוא התעקש להישאר בחוץ. הם ניהלו מלחמה, בה רק לו היה מה להפסיד. פעם אחת כבר הפסיד, אך חזר למערכה נוספת. כן, הוא ידע שלא יוכל לנצח, בכל זאת זו לא היא שדיברה על יחסי כוח. ובכל זאת  התעקש כל פעם מחדש להשחיז חרבות, אשר בסופה של שעה פלחו את ליבו.
היום די ברור שאין טעם בעוד מלחמות, התעסקות בעבר היא רומנטיקה חסרת משמעות. עם זאת, כאשר יגיע (והוא כנראה יגיע) הכישלון הראשון, הוא יטען את האקדח ויבקש להיפגש לסדרה של קרבות שגם סופה כבר ידוע מראש.