חייה של סיגריה

האש שניצתה זה עתה במצת הכחול

היא לכבוד פירומנים שלא יכולים ללא להבה,

הסיגריה שנדלקה לפני דקות אחדות

מוקדשת לכל מי שחשבה להפסיק לעשן

אך הפסיקה רק לעשרות בודדות של דקות,

הבדל המסרב להגיע אל קיצו

הינו עבור מי שלא רואה את הסוף מתקרב,

המאפרה המלאה בכתום ואפור

מיועדת למי שרואה רק בשני צבעים

חומות

המצב לא תמיד היה כך, פעם הם דווקא דיברו זה עם זו, דיברו במשך שעות על לא מעט דברים, דברו על העיקר ועל הטפל, על דברים חשובים ועל עניינים של ה בכך. אז, כאשר לא הכירו אחת את השני הם דיברו. מספר פעמים נפגשו עד שהכירו – ודיברו, אוי כמה דיברו. אבל דווקא כשהכירו הם חדלו לתקשר. בהכרות בלתי מתוכננת כאילו נבנו להן בבת אחת וללא תכניות או כוונות, חומות ענק אשר וחסמו אותם זו מזה, חומות שלא היא ולא הוא מצליחים לפרק או אפילו סדוקות, חומות הקיימות כבר כמה שנים ומתעצמות להן בעצמן, והם שניהם בכלל שמאלנים המתנגדים לכל סוגי החומות.  

מונולוג 2

הנה זה שוב קורה, רגע של אשליה ואני לא מצליח להירדם. כל ביקור בזק בתל אביב מותיר אחריו שבוע של לילות נטולי שינה. כארבע שנים עברו מאז עזבתי את העיר לטובת הלא נודע והנוסטלגיה המלווה בחלומות בהקיץ על התמזגות עימה לא חדלים לרדוף אותי על בסיס כמעט יומיומי. כל צעד לכיוון החלום  נראה כצעד אחרון בו המעשה ייעשה ואשאר במקום אליו אני שייך אך המפגש עם המטרה מקפיא אותי ומונע לעשות את מה שרק לילה לפני נראה כה פשוט וחסר מגבלות.

אולי אלו הגעגועים או אולי היעדרו של משהו מתאים יותר, אך משום מה כל מפגש עם העיר הרחוקה מושך אותי אליה יותר אך בד בבד מפחיד יותר שמא בהתגשמות החלום יעלם הקסם המושך.