לשבת בבית בדרום תל אביב. לבהות בספר פתוח. במסך מחשב או טלוויזיה. לבדוק באובססיביות - כל כמה דקות, את תיבת המייל. ללכת לשירותים/מטבח/אמבטיה. לחזור ולבדוק אולי יש שיחה שלא נענתה. לקפוץ למשמע כל צלצול – אולי זה הוא הצלצול המיוחל. כי הרי הודעת על ייחולייך לצלצול. וכשהוא לא מגיע - לקום, להתקלח וללכת לחלום במקום אחר. ואז, ללא כל התראה מוקדמת, תוך כדי קריאה, גלישה או סתם חלימה בהקיץ – לוותר, להבין שזה כבר לא יקרה. להגיע למסקנה כי החיים לא שווים יותר מעשרים שקלים ושבעים אגורות לשעה.
הירשם ל-
רשומות
תגובות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה