הנה זה שוב קורה, רגע של אשליה ואני לא מצליח להירדם. כל ביקור בזק בתל אביב מותיר אחריו שבוע של לילות נטולי שינה. כארבע שנים עברו מאז עזבתי את העיר לטובת הלא נודע והנוסטלגיה המלווה בחלומות בהקיץ על התמזגות עימה לא חדלים לרדוף אותי על בסיס כמעט יומיומי. כל צעד לכיוון החלום נראה כצעד אחרון בו המעשה ייעשה ואשאר במקום אליו אני שייך אך המפגש עם המטרה מקפיא אותי ומונע לעשות את מה שרק לילה לפני נראה כה פשוט וחסר מגבלות.
אולי אלו הגעגועים או אולי היעדרו של משהו מתאים יותר, אך משום מה כל מפגש עם העיר הרחוקה מושך אותי אליה יותר אך בד בבד מפחיד יותר שמא בהתגשמות החלום יעלם הקסם המושך.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה