את ההמתנה לקו 370 לכיוון באר שבע העביר דודו במחשבה על אותו יום בטבריה לפני שבע שנים בו חגג עם אודליה את יום נישואיהם השלישי. יום שהחל בשיט בימה הצפונית, המשיך בטיפולי ספא מפנקים, ארוחת ערב במסעדת הדגים הטובה ביותר שיש לעיר להציע, ונגמר בסקס ששניהם מגדירים עד היום כהכי טוב שהיה להם בעשר שנות נישואיהם. הוא לא היה כל כך טוב בגלל ביצועיו של דודו במיטה, הם היו כמו שהיו לפני אותו הלילה, וכמו שנותרו אחריו. הסקס היה כה נפלא כי הביא להם את כנרת, הבת היחידה של הזוג שכבר כמה שנים לא כל כך מאושר, שמחר הולכת לכיתה א'.
מיד לאחר עופרת יצוקה נאלץ דודו לסגור את המוסך שהיה לו בירוחם ולעבור לעבוד בשד' המוסכים בדרום ת"א. "עסקים בדרום זה כבר לא להיט גדול כמו שהיה פעם", התלוצץ בחצי חיוך עם אודליה. בשנה וחצי האחרונות רואה דודו את אישתו ובתו רק בשישי - שבת, ואם למנהל שלו יש במקרה מצב רוח טוב, היה נותן לו לנסוע לבקר את משפחתו עוד ביום חמישי לאחר סגירת העסק, אך זה קורה לעיתים אחרונות, הפעם אף התפשר איתו ונתן לו לנסוע הביתה לראשון – שני, ללוות את כנרת ביומה הראשון בבית הספר, אך גם זאת התנה בכך שיסגור את המוסך ביום שישי, דבר שאילץ את דודו להישאר בת"א עד מוצ"ש. את החדר וחצי ששכר בשכונת התקווה הצליח איכשהו להפוך לבית. התקין לעצמו זוג כיריים לבישול, והביא איתו את הרדיו-טייפ שהשמיע פעם את הפרסומות של רשת ויקטורי ו- י.ח דמרי ברדיו דרום בזמן שהוא עבר בין תיקון קלאץ' לבדיקת בלמים.
תשעים ושתיים דקות לקח לאוטובוס מרגע שיצא מתחנה המרכזית בתל אביב, עד שהגיע למסוף אוטובוסים בבירת הנגב. תשעים ושתיים דקות, אותן ספר דודו בחמישיות. נרגש, כמו שלא היה מאז יום חופתו הוא צעד לכיוון תחנת האוטובוס שבעוד כ – 20 דקות יוביל אותו לירוחם, כשלפתע שמע מנגינה מתנגנת בכיסו השמאלי.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה