אף אחד מהמשתתפים לא באמת זכר מתי החל נשף המסכות או ידע מתי הוא אמור להסתיים. כל כך הרבה זמן נמשך הנשף שרבים אף האמינו שאלו הם החיים האמיתיים ואין עולם מחוץ לאולם הריקודים. כה נהנו באי האירוע עד שלא ראו מה ומי סביבם. אלו אשר מונו בתחילה על ידי המארחים למשרתים, נראו בעיני רבים כחלק בלתי נפרד מהחוגגים, איש לא שם לב לדלותם ולמצוקתם. הזמן הרב שעבר, השכיח מהקהל את פני רעיהם. המסכות נראו כאמת שאין לערער עליה.
כך נמשכה החגיגה לאורך תקופה ארוכה. ריקודים וחיוכים, חיוכים וריקודים. אך על אף האווירה העליזה, גם לנשף המסכות הזה החל להגיע הקץ. הזמן לא נעצר מלכת והשנים החלו לעשות את אשר הן אמורות לעשות: הן פוררו אט - אט את המסכות. עם התפוררות המסכות התגלו לפתע פנים זקנים ומכוערים של החוגגים.כל כך התרגלו הגברות והאדונים ליופי המסכות, עד שהכיעור שנחשף הוליד בנפשותיהם טינה עזה איש כלפי זולתו. החיוכים הוחלפו בקללות, והריקודים במלחמות. השנאה והאלימות היו נחלת הכלל, ופתרון להן לא היה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה