"אולי די עם זה? מרקז כבר לא ייצא ממך, אז כדאי שתעזוב את המחשב המחורבן ותתחיל לחשוב על החיים האמיתיים, אחרת גם שום דבר אחר כבר לא תהיה!"
כמעט ארבע שנים תמר ודודו נמצאים ביחד, ארבע שנים אשר ברובן נראה שאין דבר היכול על היחסים בין בני הזוג. מאז שנפגשו באחד הקורסים שלקחו יחד בשנתו הראשונה של דוד ושנתה השנייה של תמר בלימודי כלכלה באוניברסיטה. מאותו הקורס, בו שניהם לא הצליחו כפי שציפו, הכל התחיל להתחבר להם. הציונים שלרב היו טובים התחילו להיות מצוינים, הביטחון העצמי של שניהם הרקיע לגבהים שרק המוצלחים באנשים יכולים להתגאות בו, החיוכים לא משו מפניהם ועד סוף השנה הם כבר גרו ביחד בדירה שכורה במרכז הבורגני של תל אביב כזוג לכל דבר ועניין.
הבעיות החלו לצוץ כשבסמסטר האחרון של שנתו השלישית, בזמן שחברתו כבר החלה לעבוד בבנק עם הבטחה ממנהליה על קידום מהיר, בחר דודו בקורסים בספרות כקורסי בחירה שלו. מכיוון ששניהם אוהבי קריאה היו, תמר תמכה בו ואף אמרה באחת השיחות שהיא מקנאה בו על כך שבחרה בקורסים בפסיכולוגיה וסוציולוגיה כקורסי בחירה ולא הלכה לקורסים על לוין וגרוסמן, על מרקז ורושדי ובמיוחד התאכזבה שלא למדה על קסטל בלום.
לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות, סיפר לה דודו שהוא חושב לכתוב ספר, ואף ישב שעה כל ערב לאחר חזרה מעבודה מבטיחה עם משכורת נאה בבית השקעות גדול מול המחשב וניסה לחבר רעיונות ומשפטים. הוא נראה מרוכז ומאושר, מכיוון שהשעשוע הקטן של דוד לא הפריע לה, ואף נתן לה שעה של שקט מכל העולם, תמר לא אמרה דבר, ואף שמחה על תחביב שמצא לעצמו, בלי שיצטרך לעזוב אותה. מעולם שאלה אותו איך הוא מתקדם, כי היה ברור לה שהוא לא מתקדם לשום מקום.
רק מספר מועט של שבועות לקח לדודו להבין שעם שעה ביום הוא לא יתקדם בכתיבה. הסופר בעיני עצמו התפטר מעבודתו בבית ההשקעות ומצא עבודה כאיש קבלה בבניין עסקים בשכר מינימום. דוד דאג לעצמו למשמרות לילה כדי שיהיה לו שקט לחשוב ולכתוב, לקח איתו את המחשב הנייד וכל מה שעשה היה לחבר סיפור. הכתיבה שלו לא הייתה רעה כלל, ואף נתנה לו תחושה שהוא מצליח בעולם הדימויים וההמצאות. לא כך תמר. היא הרגישה שהיא לא רואה אותו כלל, פרט לשעתיים - שלוש ביום שמתחלקות לשעה בבוקר בין חזרתו מעבודתו ליציאתה לעבודתה, ושעה - שעתיים בערב, תלוי מתי תמר חוזרת הביתה ומתי דודו מתעורר. היא חשה שחיי המין שלהם בשפל, חיי חברה כמעט ולא קיימים, ומצב כלכלי נמצא בירידה מתמדת.
בחודשים הראשונים ניסתה דרכים נעימות להחזיר לבן זוגה את השפיות, היא הבטיחה לו שאם יחזור לעבוד כמו אדם רגיל היא תיתן לו את כל הזמן והמרחב שהוא צריך בשביל הכתיבה בסופי שבוע. אמרה לו שהיא מבינה כמה הסיפור חשוב לו ושלא תיעלב אם את חופשת הפסח וחופשת סוכות הוא יקדיש לספר ולא לה. ניסתה ללא הרף למצוא פתרונות יצירתיים שיספקו את שני בני הזוג עד שבתום השנה היא נשברה.
לתמר היו חלומות שבשלב הזה של מערכת היחסים שלהם הם כבר ידברו על נישואים ועל הקמת בית ומשפחה. כשהתחילה לצאת עם דודו היא אומנם ראתה את עצמה חיה עם אדם שמבלה חלק גדול מהיום בבניין עסקים, אך בסיוטיה הגדולים ביותר לא ראתה את עצמה יוצאת עם פקיד קבלה באותו בניין , פקיד קבלה שהוזה להיות סופר.
"חודש, זה מה שיש לך. אם תוך חודש אתה לא חוזר הביתה ומודיע לי שאתה חוזר להיות האיש בו התאהבתי, לא תמצא אותי בבית."
שניים עשר שבועות לאחר שעזבה את הדירה ששכרה עם דודו, דירה בה כל חלומותיה על חיים נורמליים עם בן זוג ויום אחד גם ילדים לצידה התנפחו והתפוצצו כמעט באותה מהירות, היא שבה אליה כדי לקחת את מה שהשאירה ביום בו פרצה בצרחות על דודו. בכוונה באה בשעות הצהריים, כי האמינה שהוא ישן. רצתה לפגוע בו על שגרם לה לחיות ארבע שנים באשליה על דבר מה שלא יהיה. רצתה לעשות את זה מהיר וחד ולא להשאיר לו מקום לתגובה. כשנכנסה לחדר השינה מצאה אותו ריק. בהתחלה תהתה היכן הוא יכול להיות.מאז שהחל לעבוד בקבלה, מעולם לא עזב את הבית בשעות הצהריים, אלא ביום חופש שלו שתמיד היה ביום שישי.מהר מאד התעשתה והתהיות על מקום הימצאו הוחלפו במחשבה על מטרת בואה לדירה המקוללת. תמר החלה לחטט במגירות ולחפש את אשר שלה. היא רוקנה את שידה שהייתה בצד שלה של המיטה ובארונות שבהם היו בגדיה והצליחה להוציא את הכל.
ביציאתה מהבית, כשכבר עמדה לפתוח את הדלת, משהו עבר על האישה הגאה. על אף הכל, הבינה, היא לא הפסיקה לאהוב אותו. בהחלטה של שניה, חזרה לחדר השינה בכוונה לקחת משהו שלו שיזכיר לה את דון קיחוטה שלה. כשפתחה את המגירות ואת הארונות של בעל העט ראתה שלא נותר בהן דבר ממה שזכרה בארבע שנות מערכת יחסים צמודה.
כמעט ארבע שנים תמר ודודו נמצאים ביחד, ארבע שנים אשר ברובן נראה שאין דבר היכול על היחסים בין בני הזוג. מאז שנפגשו באחד הקורסים שלקחו יחד בשנתו הראשונה של דוד ושנתה השנייה של תמר בלימודי כלכלה באוניברסיטה. מאותו הקורס, בו שניהם לא הצליחו כפי שציפו, הכל התחיל להתחבר להם. הציונים שלרב היו טובים התחילו להיות מצוינים, הביטחון העצמי של שניהם הרקיע לגבהים שרק המוצלחים באנשים יכולים להתגאות בו, החיוכים לא משו מפניהם ועד סוף השנה הם כבר גרו ביחד בדירה שכורה במרכז הבורגני של תל אביב כזוג לכל דבר ועניין.
הבעיות החלו לצוץ כשבסמסטר האחרון של שנתו השלישית, בזמן שחברתו כבר החלה לעבוד בבנק עם הבטחה ממנהליה על קידום מהיר, בחר דודו בקורסים בספרות כקורסי בחירה שלו. מכיוון ששניהם אוהבי קריאה היו, תמר תמכה בו ואף אמרה באחת השיחות שהיא מקנאה בו על כך שבחרה בקורסים בפסיכולוגיה וסוציולוגיה כקורסי בחירה ולא הלכה לקורסים על לוין וגרוסמן, על מרקז ורושדי ובמיוחד התאכזבה שלא למדה על קסטל בלום.
לאחר שסיים את לימודיו בהצטיינות, סיפר לה דודו שהוא חושב לכתוב ספר, ואף ישב שעה כל ערב לאחר חזרה מעבודה מבטיחה עם משכורת נאה בבית השקעות גדול מול המחשב וניסה לחבר רעיונות ומשפטים. הוא נראה מרוכז ומאושר, מכיוון שהשעשוע הקטן של דוד לא הפריע לה, ואף נתן לה שעה של שקט מכל העולם, תמר לא אמרה דבר, ואף שמחה על תחביב שמצא לעצמו, בלי שיצטרך לעזוב אותה. מעולם שאלה אותו איך הוא מתקדם, כי היה ברור לה שהוא לא מתקדם לשום מקום.
רק מספר מועט של שבועות לקח לדודו להבין שעם שעה ביום הוא לא יתקדם בכתיבה. הסופר בעיני עצמו התפטר מעבודתו בבית ההשקעות ומצא עבודה כאיש קבלה בבניין עסקים בשכר מינימום. דוד דאג לעצמו למשמרות לילה כדי שיהיה לו שקט לחשוב ולכתוב, לקח איתו את המחשב הנייד וכל מה שעשה היה לחבר סיפור. הכתיבה שלו לא הייתה רעה כלל, ואף נתנה לו תחושה שהוא מצליח בעולם הדימויים וההמצאות. לא כך תמר. היא הרגישה שהיא לא רואה אותו כלל, פרט לשעתיים - שלוש ביום שמתחלקות לשעה בבוקר בין חזרתו מעבודתו ליציאתה לעבודתה, ושעה - שעתיים בערב, תלוי מתי תמר חוזרת הביתה ומתי דודו מתעורר. היא חשה שחיי המין שלהם בשפל, חיי חברה כמעט ולא קיימים, ומצב כלכלי נמצא בירידה מתמדת.
בחודשים הראשונים ניסתה דרכים נעימות להחזיר לבן זוגה את השפיות, היא הבטיחה לו שאם יחזור לעבוד כמו אדם רגיל היא תיתן לו את כל הזמן והמרחב שהוא צריך בשביל הכתיבה בסופי שבוע. אמרה לו שהיא מבינה כמה הסיפור חשוב לו ושלא תיעלב אם את חופשת הפסח וחופשת סוכות הוא יקדיש לספר ולא לה. ניסתה ללא הרף למצוא פתרונות יצירתיים שיספקו את שני בני הזוג עד שבתום השנה היא נשברה.
לתמר היו חלומות שבשלב הזה של מערכת היחסים שלהם הם כבר ידברו על נישואים ועל הקמת בית ומשפחה. כשהתחילה לצאת עם דודו היא אומנם ראתה את עצמה חיה עם אדם שמבלה חלק גדול מהיום בבניין עסקים, אך בסיוטיה הגדולים ביותר לא ראתה את עצמה יוצאת עם פקיד קבלה באותו בניין , פקיד קבלה שהוזה להיות סופר.
"חודש, זה מה שיש לך. אם תוך חודש אתה לא חוזר הביתה ומודיע לי שאתה חוזר להיות האיש בו התאהבתי, לא תמצא אותי בבית."
שניים עשר שבועות לאחר שעזבה את הדירה ששכרה עם דודו, דירה בה כל חלומותיה על חיים נורמליים עם בן זוג ויום אחד גם ילדים לצידה התנפחו והתפוצצו כמעט באותה מהירות, היא שבה אליה כדי לקחת את מה שהשאירה ביום בו פרצה בצרחות על דודו. בכוונה באה בשעות הצהריים, כי האמינה שהוא ישן. רצתה לפגוע בו על שגרם לה לחיות ארבע שנים באשליה על דבר מה שלא יהיה. רצתה לעשות את זה מהיר וחד ולא להשאיר לו מקום לתגובה. כשנכנסה לחדר השינה מצאה אותו ריק. בהתחלה תהתה היכן הוא יכול להיות.מאז שהחל לעבוד בקבלה, מעולם לא עזב את הבית בשעות הצהריים, אלא ביום חופש שלו שתמיד היה ביום שישי.מהר מאד התעשתה והתהיות על מקום הימצאו הוחלפו במחשבה על מטרת בואה לדירה המקוללת. תמר החלה לחטט במגירות ולחפש את אשר שלה. היא רוקנה את שידה שהייתה בצד שלה של המיטה ובארונות שבהם היו בגדיה והצליחה להוציא את הכל.
ביציאתה מהבית, כשכבר עמדה לפתוח את הדלת, משהו עבר על האישה הגאה. על אף הכל, הבינה, היא לא הפסיקה לאהוב אותו. בהחלטה של שניה, חזרה לחדר השינה בכוונה לקחת משהו שלו שיזכיר לה את דון קיחוטה שלה. כשפתחה את המגירות ואת הארונות של בעל העט ראתה שלא נותר בהן דבר ממה שזכרה בארבע שנות מערכת יחסים צמודה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה