החלפות

מאז שקיבל את המכתב ההוא מברקלי ובו תשובה חיובית לבקשתו לעשות אצלם דוקטורט, הקץ הפך לעובדה מוגמרת. אמנם לא נפרדנו באופן רשמי, אבל היחסים הפכו לבלתי נסבלים. לא, אין בינינו מריבות אינסופיות, מריבות בהן השכנים צריכים לאטום את אזניהם, גם לא אלימות חלילה, אלא להפך. ישנה בבית שתיקה אינסופית שדבר לא יכול להפר אותה.
ימים בהם הייתי מסתכלת עליו בחיוך  כשהוא מצחצח את שיניו ביד אחת, שיניים שעוד כמה דקות תהיינה מזוהמות בניקוטין של לפחות שתי סיגריות מסוג מלבורו אדום, וביד שנייה מכין לעצמו שחור חזק רק בגלל שאיחר שוב לקום לבי"ס בו הכין תלמידים לבגרות בספרות, נראים עתה כעבר רחוק.
טוב, הוא לא בדיוק הכין את התלמידים לבגרות, יותר נכון היה נותן להם טקסט קצר ומבקש מהם לסכם את מה שהם רואים בו. ובזמן הזה היה בודק טקסטים של שבוע שעבר. כמעט כל שבוע שיחק עם הכיתה משחק החלפות טקסטים - התלמידים נותנים לו ניתוח של סיפור קצר של היום, והוא היה מחזיר להם את הניתוח של שבוע שעבר עם הערות.
לא רק עם בני העשרה בתיכון תל אביבי היה משחק את המשחק זה, אלא זו הייתה שגרת חייו. מאז שהכרתי אותו, אי אז לפני שמונה שנים בסיום שיעור בקורס מבוא לפסיכולוגיה, החיים שלו היו רק החלפות. כבר באותו היום, בסוף דצמבר, כשראה ביציאה מנפתלי שהרוח פירקה את המטרייה שלי, ושתיכף האיפור הקל מעל ללחיים שלי ישאיר סימנים בכל הפרצוף, הוא בלי לומר מילה לקח אותה, ובמקומה דחף ליד את המטרייה שלו. לא יחסתי לפעולה שלו חשיבות רבה, ורק חשבתי שאולי הוא הג'נטלמן האחרון עלי אדמות. גם כשבסוף שנה א' הוא הודיע לי שאינו מתעניין יותר בפסיכולוגיה והוא חושב להתחיל הכל מחדש, ובפברואר להירשם ללימודי בלשנות, לא ראיתי שום דבר חריג. בסופו של דבר, לא מעט סטודנטים מחליפים חוג בסוף השנה הראשונה.
אני לא יודעת, אולי הייתי עיוורת למוזרויות שלו, או אולי פשוט הספקתי להתרגל אליהן , אבל המכתב שהגיע בדואר לדירה קטנה ששכרנו יחד בפלורנטין, ובישר על קבלתו לחוג לספרות לא הפתיע אותי כלל. הרגשתי שעוד לפני שאני מחליפה בגדים ומכינה לעצמי משהו קטן לאכול, אני חייבת להודיע לו על המכתב. לשמחתי הטלפון שלו לא היה זמין כל אותו אחר הצהריים; כנראה עומס בעבודה.
למה אני אומרת לשמחתי? כי כשחזר הביתה, בערך בעשר בלילה, ההפתעה שגרמה לו ההודעה המשמחת עשתה לו מצב רוח להפתיע גם אותי. בכל מערכת היחסים הארוכה שאנו מנהלים זה הלילה שאותו אזכור לאורך שנים. למעשה זה היה הלילה המכונן בזוגיות שלנו, הלילה הכי חשוב חוץ מזה בו הודיע לי שהוא עובר לקליפורניה. את הלילה הזה אזכור לכל החיים, אלא אם כן  שוב יתעורר בו החשק לשחק אם משחק החלפות, משחק שלמען האמת אינני בטוחה שאני מסוגלת לסבול עוד.