רק החלטה אחת ויחידה קיבלתי כאשר שמעתי את השופט בבית משפט השלום בתל אביב, ממלמל משהו על רשלנות פושעת, על חשיבות שמירה על הטבע מפני שרפות ועל שלושים חודשי מאסר בפועל, ועל עוד אני לא זוכר כמה, על תנאי, ההחלטה הייתה להפסיק לעשן.
כבר בהתחלה הייתה לי הרגשה ששום דבר טוב לא יצא מהטיול הזה לרמת הגולן, אבל לך סרב לחבר שבילית איתו ימים בקרבות שנראו אבודים אך איכשהו הסתיימו בטוב. ערב של מוזיקה טובה, קצת אלכוהול והרבה חבר'ה הפך בזריקת בדל אחת, לאירוע שלא ישכח לאורך שנים. אבל מילא היציאה לטיול - הוא לא היה חייב להסתיים כך, הטעות המרכזית הייתה שלא שמתי לב לכיוון הרוח ולחוזקה, כי בכל זאת, בסוף ספטמבר יש כבר רוח די חזקה בהרי גולן.
יכול להיות שאם הייתי זורק את הסיגריה הבוערת לכיוון אחר, כל השרפה הזו ביער שהיה בתהליכי שיקום משריפה שפרצה שם לפני פחות משנתיים והשאירה אחרי אדמה חרוכה, הייתה נמנעת. להבות האש הנוכחית כילו כמעט את הכל. מעט מהירוק שניצל בעזרת כוחות הכיבוי, נשרף כליל. האוויר שרק החל להיטהר, הזדהם שוב בעשן שחור, ומלאכת שיקום היער הפכה לבלתי אפשרית.
לשאלה 'למה זרקתי סיגריה בוערת בין האילנות?' אין לי תשובה. כנראה שהייתי עסוק יותר מדי בלחשוב - בעודי יושב עם הגב למציאות - על מה שאני מרבה לחשוב עליו - על עצמי. יתכן שאם במקום זה הייתי מפנה את מעט מתשומת הלב אל מה שנמצא מסביבי, כל הבערה הזו הייתה נמנעת, היער היה משתקם בקצב שלו וממשיך לשרת את החפצים לבלות בין עציו ואוירו הנקי ובמקביל לא הייתי מוצא את עצמי בשנתיים וחצי האחרונות כלוא בגלל דלקה שבקלות הייתה יכולה להימנע אילו נהגתי נכון.
אבל לדבר על אם ואילו זה די מיותר ואף מתחסד, בסופו של דבר עם "אם" לא הולכים למכולת. מה שכן מי שלא מעשן לא זורק בדלים באוויר בתוך יער מתחדש ולא גורם לשרפות.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה